נאמנות ,כל כך הרבה נכתב עליה. קל להגות אותה אך קשה יותר לשמר אותה.לא לחינם נקבעו בעשרת הדיברות שני ציוויים ברורים ומוחלטים.לא תנאף ולא תחמוד אשת רעך.לא בכדי, העונש על בגידה הוא חמור.עונש על בגידה מול פני אויב הוא מוות. כל האנשים מקדשים את ערך הנאמנות לארגון, לסביבה , לחברה ולמדינה בה אנו חיים.
נאמנות בין בני זוג אינה מובנת מאליה.אחמיר עם הנושא ואומר שנאמנות בין בני זוג היא ,בדרך כלל, זמנית ותלוית סביבה. היא קשורה בקשר הדוק לאהבה והערכה של בני הזוג אחד כלפי השני.ככל שאוהבים יותר ומעריכים יותר כך הנאמנות נתפסת כדבר טבעי ומובן.יתרה מכך הנאמנות הופכת להיות הדבר הברור והשגרתי ביחסים הזוגיים.
לאנשים גרושים,או כאלו שהיו במערכת יחסים ארוכה אין זה כל כך ברור.לא תמיד הגבולות ברורים.לא תמיד מוגדר מה מותר ומה אסור. היכן נגמרת החשיבה ומתחילה המציאות. כאשר אנחנו מצויים כפרטים ולא במערכת זוגית אנו מסגלים לעצמנו דרכים שונות ומשונות כדי להכיר , לפגוש,להתרועע ואולי להגיע למערכת הזוגית הנכספת.זהו מצב שבו ,כמעט, הכול מותר ונכון כל עוד אין פגיעה באדם השני.בחלק ניכר מההוויה שלנו אנו מחויבים לבת הזוג בהגדרה יותר מאשר ברגש האמיתי.
לעתים קרובות אנו פוגשים את האדם המתאים לנו למערכת הזוגית. לעתים, אנו גם טועים בבחירה הזו.לא תמיד הכול ברור , לא תמיד הכול ידוע, לא תמיד מוגדרים הגבולות של המותר והאסור.קל יותר,לא תמיד, אך פיזית קל יותר ליישם את הדיבר לא תנאף. הדיבר של לא תחמוד אשת רעך הוא קשה ליישום.זהו דיבר של חשיבה.לא דיבר של פעולה אותה ניתן למדוד או לכמת.דיבר של תחושות פנימיות שלא תמיד אנו מודעים להם ונוהגים נכון איתן.
הנאמנות האמיתית קשורה ,קשר אמיץ, בחברות נפש בין בני הזוג. ככל שבני הזוג הם חברים טובים כך הנאמנות תהיה בת לוויה צמודה למערכת זו.זוגיות המבוססת על משיכה בלבד וגם על אהבה ( סוג של אהבה לפחות) לא יצליחו להחזיק מעמד.כי תמיד נמצא את הסבות לעשות את הדברים הלא נכונים והלא מחזיקי זוגיות.
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
